לפני שלושים שנה, הייתי עם ילדים קטנים בבית. הייתי אז בן 32, מחפש את הדרך שלי בעולם, אבא צעיר שפוגש מה שהורים צעירים פוגשים. מצד אחד היה הצורך לפלס דרך בעולם הארצי, להתפרנס, לסדר את הבית, לגדל ילדים. ומן הצד השני היו השאלות של מה אני עושה בעולם?. מה זה החיים האלה?

חשבתי לעזוב את הכל. ובאמת עזבתי קריירה של עיתונאי והלכתי ללמוד הלחנה ושירה, עם חלום להקים להקה. במקביל, זה היה לא פשוט לגדל ילדים. אף אחד לא לימד אותי וגם לא ראיתי דוגמאות טובות בבית, איך מגדלים ילדים ובכלל איך חיים חיים זוגיים. זו הייתה תקופה של חיפוש תשובות.

ככה בהתחלה פגשתי את האנתרופוסופיה, את הגישה של גורדייף, ואחר כך גישות של גוף נפש בהשראת רייך. ויום אחד חבר, שהיה סוג של לקט רוחני, אמר לי, שיש משהו חדש. הוא הזמין אותי לבוא למשהו שלא ידעתי מהו. זה היה באחת הסימטאות שסמוכות לשוק מחנה יהודה בירושלים.  אני זוכר את מדרגות האבן התלולות שהובילו לחדר לא גדול שישבו בו בעיקר אנשים לבושי שחורים סביב שולחן.

לא הבנתי מה אני עושה שם. ואז התחילו להקריא באריכות שיעור של ימימה. האמת, לא הבנתי אף מילה. היה חם וצפוף. ובכל זאת, משהו במילים שהוקראו הגיע אלי איכשהו. עובדה. כשאמרו לנו שנפתחת קבוצה, הגעתי עם אותו חבר והתחלתי ללמוד וככה גם הגעתי ללמוד אצל ימימה עצמה.

מאז היו תקופות שעזבתי את הלימוד כי חשבתי שאני כבר יודע הכל ותקופות שהייתי חוזר. במהלך כל השנים למדתי אצל מורים רוחניים אחרים, למדתי שיטות טיפול במגע, פסיכותרפיה של גוף-נפש, תקשורת מקרבת, התמקדות, טיפול זוגי, קורסים בפסיכולוגיה תהליכית ועוד גישות גם במזרח כמו אי-שניות ואחרות. בסופו של דבר, תמיד הייתי חוזר לימימה.

הרבה פעמים הייתי לומד משהו ופתאום מבין שימימה כבר לימדה אותי את זה.  כאילו המילים שלה ריכזו בתוכן במדוייק תורה שלמה. אם אני חוזר לשיעור הראשון שהייתי בו ולא הבנתי בו כלום, אז מה שהשאיר אותי שם זה איזה תדר שעבר דרך המילים. וככה אני גם רואה היום את הלימוד. הוא מתחיל במילים ועובר דרך המילים, אבל המילים הן כמו כלי הרכב שנושא בתוכו את המסר והמסר הוא אנרגטי. כשמתמשים בהן במדוייק, הן נושאות תדר וזה מה שעובר.

בסופו של דבר הלימוד הזה יכול להתפס בטעות כעבודת מידות, בהבנה הרגילה שלה. אבל אני מבין אותו כהרבה יותר מהפכני ועמוק. כדרך לשחרר את אנרגיית החיים הכלואה בתוך כל הרעיונות, ההגדרות, והתפישות המקובעות שלנו. איך לחיות באמת, באופן חופשי. לא חופשי לעשות מה שבא לי. זה שייך לתפיסה הרגילה. אלא לתת חופש לזרם החיים שבא מתוכנו לנהל אותנו. להקשיב לו, כי הפסקנו להקשיב לו. לאפשר להדרכה הפנימית או הקול הפנימי להנחות אותנו.