המפגש שלי עם לימוד חשיבה הכרתית היה רגע של ‘על החיים ועל המוות’.
חזרתי לארץ מארה”ב, הרגשתי ש’אין לי כוח לחיות’ ושהחיים כולם הם ‘עול אחד גדול’ של ‘חייב, מוכרח, צריך’.
הקיום שלי פשוט הכריז על שביתה כללית,
ומתוך המקום הזה, העזתי ‘לזעוק לעזרה’.

הגעתי לימימה ועל אף שבהתחלה לא הבנתי מה היא אומרת,
חוויתי ‘היזכרות עמוקה’ והרגשתי מיד ‘שהגעתי הביתה’ למקום שחיפשתי כל חיי.
הבנתי שם שמתקיימת בי ‘מהות קיומית’ שמנהלת את חיי,
ושדברים לא קורים ‘בגלל’ אלא ‘בשביל’ הצמיחה שלי.
תובנה זו, יחד עם הקשב ללב כמצפן שיכול לזהות אם אני על מקומי,
נתנו לי תקווה עמוקה.
הלימוד פתח לי את החיים.